מאת: יניב קקון

פסיכותרפיה מבוססת נשימה מתבססת בין היתר על טכניקה בשם נשימה מעגלית, שמהותה הוא תרגול מודע של נשימות המתקיימות ברצף, כאשר קצה הנשימה ותחילת הנשיפה מתחברות. לנשימה המעגלית או ריברסינג בשמה המוכר יש את הכוח והיכולת לחולל מהפך בחייו של הנושם וליצור ריפוי אמיתי ועמוק. במהלך סשן נשימות אנו מסייעים לנושם לשנות את דפוס הנשימה שלו, והדבר משנה באופן מיידי גם את מצב תודעתו ואת דפוסי התנהגותו, ומאפשר לנושם לחוות פתיחות גדולה יותר ואהבה רבה יותר. רגשות כה טבעיים וכה נפלאים במהלך היום יום מתערפלים ומתכסים על ידי הסיפור האישי שלנו הקונפליקטים, החששות והמסכות. הנשימה מסייעת להניע את האנרגיה בגוף להעלות חלקים לא מודעים של הנפש אל המודע ולייצר הזדמנות להתרחב בתוך רגשות וזכרונות ומידע נוסף העולה מהגוף.

תחילת הדרך

ווילהאם רייך תלמידו של פרויד מי שנחקק כאבי הפסיכותרפיה הגופנית החל לראשונה לעבוד עם נשימה. לאחר שפרויד זנח את הגוף כגורם משפיע בעל חשיבות לשינויים בנפש תלמידו ווילהאם לא רק שלא זנח אלא אף העמיק את עבודתו עם מטופליו ושילב מגע עם נק' לחיצה בזמן שהמטופלים נשמו. התוצאות היו מופלאות, המטופלים חשו הקלה מיידית הסימפטומים נעלמו וטראומות ואירועים מהלא מודע עלו לפני השטח מיד ועם תהליך אינטגרטיבי המטופלים של ווילהאם יכלו לעבד את התכנים.

הפרקטיקה המשיכה להתפתח דרך ממשיכי דרכו של רייך ודמויות ימרכזיות בפסיכותרפיה הגופנית כמו כריסטיאן לואן ובויסן . 

בשנות ה-70 בארה"ב גילה את כוחה של הנשימה לאונרד אור כאשר חווה חווית הלידה שלו לאחר שהחל לנשום באינטנסיביות בתוך האמבטיה מה שהכניס אותו למצב תודעתי אחר. לאונרד פיתח את עבודתו ודרכו התפשטה בעולם בשמה הידוע "ריברסינג". עבודתו היתה פרקטיקה שהכשירה תומכים ולא מטפלים (ריברסרים). אור רצה לייצר פרקטיקה להמונים שתסייע להם להתחבר למרפא שבם.

התפתחות נוספת של הנשימה היא בשנות ה- 70 על ידי פסיכיאטר בשם סטניסלב גרופ. גרופ קרא לעבודתו נשימה הולוטרופית (בדרך אל השלם) כאשר הסטינג של העבודה שונה אולם הנשימה דיי זהה ליתר הטכניקות. עבודה זו עושה שימוש במוזיקה שבטית שורשית במהלך 3 שעות רצופות של סשן נשימה מה שמייצר מצב תודעתי רחב ושונה. מצב תודעתי מיוחד זה מאפשר להגיע לתובנות עמוקות על חיינו וראיה שונה ואף לגעת בחוויות קדומות אפילו טרום לידתיות. בתום הסשן המטופל מצייר מנדלה כדיי לתת ביטוי לא מילולי לחוויה כהכנה לאינטגרציה . 

לסיכום המרחב של הנשימה פותח הזדמנויות רבות עבור המטופל וכאשר הנושם פוגש חסימה או תקיעות בגוף בצורה של רגש תקוע או כאב פיזי או מחשבה חוזרת הריי שזה הרגע בו המטפל יכול להתערב בצורה נכונה ולאפשר פריצת דרך בתהליך בכל מיני צורות. 

חשיבות הנשימה המודעת

לאנשים רבים הרגלי נשימה לא נכונים. מהלך החיים האינטנסיבי תורם לכך שאין תשומת לב מספקת לצורך לנשום וכך הנשימה נשארת רדודה (אנשים נוהגים לנשום כמות חמצן הנמוכה ב- 40%-30% ממה שהם מסוגלים לנשום) הרגלי הנשימה הלקויים מונעים מאיתנו לחיות את החיים במלואם ובמקום זאת רבים מעבירים חיים שלמים תוך התפשרויות קטנות.

דרך תרגול נשימה מעגלית לומדים להגביר את קצב הנשימה ולהעמיק אותה. הדבר גורם לשינוי מהותי החל מהרמה התחושתית והמחשבתית ועד לרמה התאית של הגוף.

לאחר שכבר חל השינוי אין דרך חזרה: כאשר במהלך היום אנו מתנהגים בצורה לא "אותנטית", הנשימה מאותתת לנו על כך ומגבירה את המודעות למצבנו הנוכחי ….

נשימה הינה מעין מפה של חיי האדם. המשפט הבא משקף בצורה טובה את ה"אני מאמין" שלנו:

באמצעות תרפיית נשימות, ובשילוב טכניקות נשימה מגוונות וכן דרך מודעות ונוכחות ברגע עם שימת לב לחוויה הגופנית, אנו לומדים להקשיב לעצמנו, למצוא את קצב הנשימה הנכון לנו, ולנשום נשימה מעגלית – נשימה מחוברת וזורמת המזמנת זרימה והרמוניה לתוך החיים.

נשימה מעגלית מאפשרת לכל אחד ואחת לנשום נשימה נכונה וסדורה, אשר (להבדיל מנשימה מהירה ומקוטעת) יכולה לשחרר אותנו מתקיעות, פיצול וקונפליקטים בחיינו.

כיצד עובדת נשימה מעגלית?

אמירות וחוויות שמקורן כבר בזמן לידה והמשכן בשנות הילדות, נחרטות בגופנו הפיזי ומהוות מעין פילטר דרכו אנו רואים את החיים. החוויות הפחות נעימות יוצרות חסימות אנרגטיות אשר ברובד הפיסי מהוות מצע להתפתחותן של מחלות וברובד המנטלי אינן מאפשרות זרימה טבעית ושמחה בחיינו.
דרך נשימה מעגלית ניתן להציף את הגוף בכמות אנרגיה שתאפשר להעלות אל פני השטח רגשות מודחקים כמו כעס, עצב, אשמה, פחד או שמחה.
כאשר הגוף מוצף באנרגיה, המיינד מפנה מקום לטובת התת-מודע, ומן התת מודע עולות תובנות על חיינו האישיים, אשר מאפשרות לכל אחד למשחרר את החסימות האנרגטיות המהוות מכשול בחייו.
בסיומו של תהליך נשימה יש תחושה של הקלה, התנקות, היטהרות, קלילות ושלווה. יציאה מסשן של נשימה מעגלית מרגישה כמו לידה מחודשת ובקיעה משריון עבה שעטינו על עצמנו במשך שנים שלא במודע.

נשימה מואצת נקראת גם alkaline breath   משום שירידה ב CO2 יוצרת סביבה בסיסית בדם מה שמונע הרבה מחלות אוטואימוניות . אדם בריא יש PH של 7.4 בדם.

יתרונות נוספים הן:

• חימום השרירים הבין-צלעיים

חימום האוויר המגיע לריאות בטמפרטורה אופטימלית

מצב החוסר (מעט חמצן מתפרק לדם ) יוצר ייעול של יצור אנרגיה במיטוכונדריה מה שמאט הזדקנות

מגדיל פנפרין מה שמאפשר להיכנס לשדה טראומטי מתוך בחירה ולרפא חוויות לא שלמות ולהביא שליטה לרגעים שנלקחה מהם השליטה.

נשימה בשדה הטיפולי:

העבודה העיקרית בגישת FOBP הינה מעטפת של פסיכותרפיה סביב עבודת נשימה. מאחר ובסשן נשימה אנו נכנסים לתוך שדות טראומתיים ומידע עולה מהלא מודע הריי שנדרשות מספר התערבויות:

• זיהוי המופעים הסומאטיים של הטראומה והיכן הגוף אוגר אותם

• עזרה בשחרור מופעים אלו מה שמביא להקלה מיידית בסימפטום

• ברם, היות ועיקר עניינה של הפסיכותרפיה אינו רק הקלה בסימפטום אלא השתחררות ממנו הריי שהכלים של "ההתמקדות" עוזרים לפתח הקשבה מודעת לתכנים שחוזרים ועולים או עלו בנשימה. חלקים אלו מבקשים נראות הקשבה הבנה. 

• החוויות בזמן נשימה יכולות להגיח לעיתים כתמונה של זכרון מאד ברור ולעיתים בצורה של דימויים וסמלים כמו בחלימה. לכן מטפל FOBP ידע לזהות חוויות אלו ולנתח אותן בצורה שתהיה מובנת למטופל ותציין לו את המסר שהגוף שלו ביקש להעביר לו.

• לעיתים לא יתאים למטופל להתחיל מיד בתחילת התהליך שלו לנשום. הדבר יכול יותר להזיק מלהועיל היות ולא נבנה עדיין עצמי חזק ויציב שיוכל להכיל חוויות קשות מהעבר. אין אנו הריי רוצים לקחת מהמטופל את מנגנוניי ההגנה שלו שעזרו לו כל כך. לכן הדבר צריך להיעשות באיטיות תוך תהליך שלוקח בחשבון :

• את מבנה האישיות של המטופל 

• רמת הארגון שלו

• סוגיי ההגנות שלו

• וחומרת הסמפטומים

ורק לאחר בחינת כל אלו והערכתם אפשר להחליט איזה טיפול בנשימה נכון עבור המטופל . האם כזה שמייצר יכולת ויסות עצמית או כזה שיכול לאתגר במכוון את המערכת כך שתכנים כואבים יוכלו לקבל נראות ורגשות יוכלו להחוות באופן מלא ומטיב.