פשטות לוגו
חיפוש

שירים מחדר הטיפולים

שירים מחדר הטיפולים
מתוך מפגשים אנושיים ואינטימיים בקליניקה ממשיכה תנועה פנימה בתוך הגוף. בהקשבה לתנועה זו הנושאת בתוכה מורכבות, כאב ויופי, נובעות מילים המהדהדות הלאה תהליכי ריפוי בשלביו השונים.
אייקון

מאת: חן עין-הבר

מתוך הכאב הבוקע נשמע ציוץ הציפור

וקטור

דמעה זולגת על לחיי
לראשונה בפנייך
לקח לה זמן להסכים
לחלוק את בדידותי

וקטור

לשתוק יחד בשיתוק
הוא אמר
תודה
תודה שאת נמצאת איתי
קרוב
בשקט
כשכאילו שום דבר לא קורה

שאני לא צריך לספק מילים
מהמקום הזה

ולמד
איך מתוך השיתוק
לאט
מתחילה תנועה

למד
שאפשר להיות שם
יחד

וקטור

ואת
שלא מוותרת על עצמך
מטפסת תשושה ומפוחדת
מן התהומות
ומוצאת כוחות עזים משחשבת
שיש בך

את
שכל כך הרבה פעמים
ויתרו עליך
רוצה בכל מאודך שיהיה לך טוב
שגופך יהיה לך לבית
שהעולם לא יחדור תחת עורך

ואני
עם ליבי שמתרחב
מפנה בו עוד מקום עבורך
רוצה יחד איתך
שיהיה לך טוב
שתרגישי עצמך בחיק
העולם

וקטור

דמעות מדברות
בעבר
כשהייתי הולכת לפסיכולוג
היינו מחכים שיגמרו הדמעות
ואז ממשיכים לשוחח
שיחות חשובות
אך הדמעות היו ממתינות
לתורן
עכשיו
למדתי
שאפשר לדבר בדיוק מאותו מקום
ממנו מגיעות הדמעות

וקטור

הלב העדין שלך
עטפי אותו בעדינות, ברכות
כמו היה ציפור עם כנף שבורה

כשעפעפייך כבים
ומשקל גופך מושך מטה
שימי לב לליבך שממשיך לפעום
גם אם הוא מדמם מפצעיו.

כשהעולם לא רואה אותך
ואת חשה כי אין לך בו מקום
בית החזה סוגר עליך
והנשימה מצטמצמת עד מחנק
מצאי מבט, מגע
אולי בכל זאת יש יד מלטפת
ילדה מחייכת
חתול הנאמן לריכוך הלב
אל תישארי לבד
קומי
רקדי
גם אם בתנועות של משקל מושך מטה
אפשרי לאדמה לדחוף אותך מעלה
העזרי בה להתרומם מן הקריסה

וקטור

תני לשתיקתך
להיות למילתך האחרונה
היכן שריק מעוד
כרגע ממש
חושי את תחושת הרווחה
היכן שאין אחיזה
וישנו שקט
ממנו יגיע בצעד הבא

וקטור

הסטת מבט
החזה מתכווץ
הבטן מתקשה
האוויר
סוגר עלי מבחוץ ונמחץ מבפנים
משהו מצמצם אותי עד כדי מחנק
והראש מנסה למצוא פתרונות
לסלק את התגובה הבלתי מוזמנת

אנשום
איך אפשר לנשום אל המקום בו הנשימה סוגרת?
כאשר הסרעפת מתכווצת אל תוך עצמה
וצלעותיי נמחצות מעצם החלל

כל קול
המנסה לנחם או להזכיר שאין בזה טעם
אינו מוצא דרכו מטה
הגרון מצר את דרכו

לרגע
מסיטה מבט מהפנים אל החוץ
רקפת בר בוקעת מתוך סלע בגינתי
אולי גם אני יכולה

וקטור

בואי
בואי
ננשום אוויר קר
ונריח אדמה סופגת טיפות
כי אין קסם גדול מזה

חוש הריח שלנו
לא נועד רק כדי שנשרוד
בואי

וקטור

קנאה
מתכווצת
אל מול התעוזה ועודף הביטחון
גם מתקשה עם חוסר הדיוק
ועם צרימות של זיוף אל מול ההגינות.
אלוהי השיפוטיות.

נזכרת
כי אנושיים אנחנו
אם כך מותר
מותר לצעוד בחשיכה
והעיקר לא להרגיש אשמה
העיקר לא להיצמד אל רגשות האשם
העיקר לא להיאחז במה שמגיע
העיקר לא…
"לא" אינו הוא העיקר
הרי מותר
מותר לקבל
לקבל את הצרימה בלהיות אנושית
ולאפשר לנשימה להיכנס דרך הסדקים

וקטור

גבולות
1.
מילה לא אמינה
משרטטת קו מקווקו
ואתה נכנס במרווחים


  1. מתבוננת בפליאה בחתול שלי
    ולמדה
    הוא משרטט קווים ברורים וחדים
    בציפורניו המושחזות
    על עורי
וקטור

הביטי סביבך
רואה עוד אחת כמוך?
את כאן בזכות ולא בחסד
בואי
ננשום רגע יחד

את יודעת
זה לא באמת תהליך פירוק
זהו תהליך גילוי
זוכרת שחששת שהכל יתפרק?
אט, אט
הבאת עצמך
התעקשת
וראי זה חיבר
ועכשיו
אין צורך להיעלם
אני רוצה לבקש ממך
שימי לב
עקבי אחר נקודת הייחוס
את כבר לא בתחתית
את נכנסת בשער

וקטור

אנחנו פה יחד
לא מאמין לזה
כועס עליך
כועס עלי

יד על החזה מרגישה לב דופק בקצב מואץ
נראה כי מתחת לידיים הפרושות
והגוף שנכנע לאדמה
ישנו פחד

בגופך אתה מתאר:
כדי להרגיש צריך אינטנסיביות
בניסיון להרפות יחד
יש משהו שנדרך
מסוכן להרגיש עדינות גלויה בחשיפות

ואני משתדלת
לגעת ולהתקרב מבלי לאיים
מסייעת לשנינו
לגייס עוד סבלנות

וקטור

מהפחד למות אני מפחדת לחיות
מהפחד לחיות לא מצליחה להרפות
ואז
אני רק רוצה לישון
מתקשה לקום

"לא רוצה למות מפחד למות
גם לא רוצה למות מפחד לחיות"
לכודה

עכשיו
כשאני שוכבת פה על צדי
ואת מערסלת אותי במגע כפות ידייך
המילים הללו יכולות להיאמר מפי בקול

עם כל שאיפה
עם כל נשיפה
אני יכולה להיות
לחיות
למות
לפחות עכשיו

וקטור

מה שידוע
אין בו לחדש

ואת שאינו ידוע
עלינו להוקיר בענווה
לקוד קידה עדינה
בהסכמה

כי רב הנסתר על הגלוי
והגלוי אינו אלא
בעיני המתבונן

וקטור

השינוי מחזיר לנוכחות

עוד מאמרים שיעניינו אתכם:

אבא חכם אבא טוב

אבא חכם או אבא טוב ? מה ירפא אותי?

באחת הפגישות עם המטפל הלאקניאני שהיה לי אמרתי: "אני מרגיש שאתה לא אוהב אותי",
"למה?" שאל המטפל,
"כי משהו בעיניים שלך, אני לא יודע להסביר" אמרתי…

להמשך קריאה
יוג'ין ג'נדלין

פילוסופיה של תהליך

בגיל 12, כג'נדלין ברח עם אביו מהנאצים, והם התחבאו בבתיהם של אנשים אשר הסתירו אותם, העסיקה אותו השאלה: "איך מישהו יכול לדעת אם מישהו ראוי לכך שיבטחו בו?" הסקרנות הזו המשיכה ללוות אותו…

להמשך קריאה