מאת: חן עין-הבר

יוג'ין ג'נדלין (2017 – 1926) הוא אבי שיטת ההתמקדות. פילוסוף אשר חקר את תהליך החיים ואת השאלה מה הופך אותם למשמעותיים עבורנו.

כיהודי, ג'נדלין נאלץ לברוח מאוסטריה עם משפחתו, בהיותו ילד. כבר אז, מתוך התבוננות על התנהלות הנאצים באירופה, הבין שמשהו כנראה שגוי בהבנה שלנו את העולם. לאורך מסלול הבריחה שלהם, אביו של ג'נדלין היה צריך לבחור במי לבטוח ובמי לא. ג'נדלין התעניין בשאלה: "איך מישהו יכול לדעת אם מישהו ראוי לכך שיבטחו בו?"

בגיל 12 הגיע ג'נדלין עם משפחתו לארה"ב. הוא מספר שכאשר ניסה ללמוד אנגלית הוא לקחת את המילה עצמה, למשל "כסא", בשפתו ותירגם אותה לשפה האנגלית. מורתו אמרה לו שהוא לא חייב לעשות זאת כך, כלומר: לקרוא לדבר עצמו בשפה המוכרת ואז להמיר אותה לשפה חדשה, והציעה לו פשוט להסתכל ישירות על הכסא עצמו ולקרוא לו כסא (באנגלית). ברגע הזה הוא הבין שיש את החוויה השלמה של הדבר ויש את המושג – הללו לא זהים.

בהיותו סטודנט דוקטורנט באוניברסיטת שיקגו רצה ג'נדלין ללמוד פילוסופיה כדי להבין יותר את ה- implicit (מושג מרכזי בפילוסופיה שלו, מעין כמיהה שמרמזת על כיוון פתרונה אל עבר צעד מקדם של תנועת חיים). ג'נדלין חיפש מישהו, מנחה שחושב בצורה רעננה מתוך ה- implicit, אך התאכזב לגלות כי כולם עושים copy & past. ללא רקע בפסיכולוגיה, הוא פנה לפסיכותרפיה והגיע לקארל רוג'רס, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, והחל לעבוד איתו צמוד, ופיתח דרך המחקר את התהליך והעבודה עם ה- implicit.

ההתמקדות (פוקוסינג) הגיעה ממצאי המחקר של צפייה במפגשי תרפיה. את הדוקטורט שלו – Expressing and the Creating of Meaning, עשה ג'נדלין על השאלה: "מהי משמעות? מה הופך משהו למשמעותי?". מתוך עבודה זו נוצר אחד המושגים המרכזיים בהתמקדות: F.S – Felt Sense (תחושה-משמעות מורגשת).

לאורך השנים ג'נדלין פיתח מושגים והוציא הרבה מאוד מאמרים שהביאו עוד מושגים ועומק לפילוסופיה שלו. ב- 1980 החל ג'נדלין לכתוב את המאמר הפילוסופי המרכזי והחשוב שלו A Process Model – APM. ב- 1997 יצא עותק ראשון של המודל הכתוב. בסוף חייו התבונן ג'נדלין על המכלול: לראות את היער ולא את העצים. (כתב מאמרים העוסקים בהתבוננות זו).

ג'נדלין הציג מודל של תהליך APM. למודל שאנחנו חושבים ממנו והמדע מבוסס עליו, הוא קרא: מודל היחידות. עם זאת, הוא טען כי לא מספיק רק להבין את החיים כמשהו מתמשך, אקטיבי ושלם שלא ניתן לפרק לגורמים, וזאת מכיוון שגם השפה שלנו היא תוצר של מודל היחידות, ולכן כל פעם אנו חוזרים לחשוב דרך מודל זה. המושגים לכשעצמם הם במסגרת חשיבה ותפיסה שירשנו. על כן, ניסה ג'נדלין ב- APM ליצור אלטרנטיבה למודל היחידות.

ב- APM ג'נדלין מניח מושגים חדשים. משהו שקרוב למציאות. הוא עושה שימוש אחר בשפה. בדר"כ שפה מפורקת, בנויה מתבניות וקטגוריות "זה כמו זה". ב APM ג'נדלין מביא צורת חשיבה של חווית מציאות. אם נניח בצד את המושגים המוכרים נחווה משהו חדש שאין לנו עדיין מושג עבורו. משם נוכל למצוא תהליך גוף שלם אשר מטבעו מנכיח תהליך גוף-סביבה. אנו התפתחות של היקום, אנו חלק ממנו. משם אנו חושבים וכוללים את ה- implicit. החשיבה המערבית, לעומת זאת, לרב מתחילה מתפיסה. נקודת הפתיחה היא אנחנו כצופים במציאות.

ג'נדלין הראה כי החיים אינם מבוססים על תפיסה זו. אנו, בני האדם, היחידים בעלי תפיסה. לכן, אם לחיות היה תלוי בתפיסות של המתבונן, הכל חוץ מאיתנו היה מת. (בדיוק ההיפך מהצהרתו של דקארט: אני חושב משמע אני קיים). ג'נדלין פיתח הבנה חדשה שלמה של תפיסות, תחושות, שפה. הבנת תהליך אשר קרה לפני שהמתבונן בחן אותו מתוך הכרתו. תהליך ארוך זה לא "נפל מהשמיים". הוא שם מלכתחילה ובכל רגע נתון.

המורשת הפילוסופית שאנו יכולים לקבל מג'נדלין היא כי מודל היחידות חשוב ויעיל לבניית מכונות אך לא ללחיות ביחד. מכאן שעלינו למצוא דרכי גישה לחיבור אל ה-implicit, על מנת שנחבור אל תהליך חיים שאינו מנתק אותנו מסביבתנו.